<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' ערלה ורבעי פ"א</h1>
<h2>דף פג.</h2>
באחד בתשרי ראש השנה לערלה ולרבעי. ומונה להם משעת נטיעה. ולא מונה מראש השנה לראש השנה, אך ל' יום בשנה חשוב שנה, והוא שתקלוט הנטיעה קודם הל' יום, לכל האילנות, ב' שבתות, וא"כ הנוטע מ"ד יום קודם ראש השנה עלתה לו שנה. ואפילו הכי אין פירות נטיעה זאת מותרין בערלה או ברבעי עד ט"ו יום בשבט, שהוא ראש השנה לאילן. כיצד, נטע אילן בט"ו באב משנה עשירית ביובל, שני ערלתו עד ט"ו בשבט משנת י"ג וכל שיוציא האילן בתוך זמן זה [הרי הוא ערלה], אע"פ שגמרו לאחר כמה ימים. ומט"ו בשבט משנת י"ג עד ט"ו בשבט שנת י"ד כל מה שיוציא בתוך זמן זה הוי רבעי וצריך פדיון. ואם נתעברה השנה נתעברה לרבעי. נטעו בי"ו באב, לא עלתה לו שנה והוי ערלה שנת י"א וי"ב וי"ג כלה. ונטע רבעי מראש השנה של שנת י"ד עד סופה. נטע מראש חדש תשרי עד ט"ו בשבט מונה לו ג' שנים מיום ליום לערלה ומיום ליום לרבעי.
<h2>דף קכב.</h2>
הנוטע בשדהו לרבים בארץ ישראל חייב, שנאמר [ויקרא י"ט] ונטעתם, אפילו לרבים. בחוצה לארץ פטור. הנוטע ברשות הרבים ובספינה והעולה מאליו ברשות היחיד ונכרי שנטע אפילו לעצמו וגזלן שנטע חייבין. העולה מאליו בחורשין ואפילו הנוטע במקום שאין ישוב ולא עושה כדי טפול שמטפל בפירותיו עד שמביאו לישוב פטור. עושה כדי טפול חייב. הנוטע למצוה, כגון אתרוג [ל]לולב, זית למנורה חייב. הקדיש ואחר נטע פטור נטע ואחר הקדיש חייב. נטע בעציץ שאינו נקוב חייב, שאע"פ דלא הוי כארץ לזרעים, הוי כארץ לאילנות. נטע בתוך הבית חייב. שנטעו גוים קודם שבאו לארץ פטור, משבאו חייב אף מה שנטעו גוים, שנאמר [ויקרא י"ט] כי תבאו ונטעתם.
